ליכט נ' פניקס חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

המחלוקת העומדת להכרעתי היא בשאלת גובה הנזק שנגרם לתובע כתוצאה מהתאונה שאירעה ביום 5.9.09.

באותו מועד נהג התובע ברכב מסוג רנו סניק מ.ר. 3473651 (להלן: הרנו), שבבעלותו, ועצר ברמזור אדום.

מוסכם על הצדדים כי הנתבעת 2, שנהגה ברכב מסוג סובראו מ.ר. 1740223 (להלן: הסובארו), לא שמרה על מרחק ראוי מרכבו של התובע, וכאשר התובע בלם נפגע רכבו מאחורה על ידי רכבה של הנתבעת 2 (להלן: התאונה).

הנתבע 3 והנתבעת 2 הם בעלים במשותף של הסובארו ורכבם מבוטח על ידי הנתבעת 1.

בעוד שהתובע טוען כי הנזקים הישירים שנגרמו לו כתוצאה מהפגיעה ברנו עומדים על 14,205 ₪ הרי שהנתבעים הסכימו לשלם סך של 9,221.50 ₪ בלבד.

ביום 11.8.09 שילמה הנתבעת 1 לתובע סך של 10,503 ₪ הכוללים את סכום הנזק המוכר על ידה, החזר הוצאות שמאי בסך 982 ₪ ועוד 300 ₪ בגין 3 ימים בהם עמד הרכב במוסך.

המחלוקת בין הצדדים הינה למעשה בשאלה האם היו ברנו פגיעות קודמות בתא המטען או שפגיעות אלו נובעות מהתאונה והינן בנוסף לפגיעה בפגוש.

מטעם התובע העידו התובע עצמו, בן דודו שנסע עימו ברנו במועד התאונה, שני שמאי רכב שבדקו את הרנו לאחר התאונה ובוחן תנועה שבחן את שני הרכבים במקום התאונה.

מטעם הנתבעים העיד שמאי רכב שבדק את שני הרכבים בנפרד, ולאחר שהרנו תוקן.

דיון והכרעה:

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, עיינתי בצילומים שהוגשו על ידם, ושמעתי את עדויות העדים הרי שאני קובעת כי התובע הרים את הנטל והוכיח כי מלוא הנזק שהוא טוען לו נגרם בתאונה.

העיד בפני מר בועז פורת, בן דודו של התובע, ומעדותו עולה כי לפני התאונה פירק את כיסא התינוק ברנו, והכניס אותו לתא המטען וזאת בכדי שיהיה מקום לכל הנוסעים. מר פורת העיד כי הדלת האחורית של הרנו היתה תקינה לחלוטין, תא המטען נפתח ללא קושי וכלשונו "המצב היה תקין לחלוטין". ייאמר מיד כי התרשמתי ממהימנותו של העד.

העידו בפני שני שמאי הרכב שבדקו את הרכב והסבירו כי על פי התאונה הצד השמאלי קדמי של הפגוש של הסוברו פגע ברנו. השמאים אף הצביעו על כך שבמהלך התאונה פגע גם מכסה המנוע של הסובראו בתא המטען של הרנו וכתוצאה מכך נגרמו פגיעות הפח לתא המטען.

בחקירה הנגדית הבהירו השמאים כי לא קבעו ירידת ערך לרנו בשל תאונה קודמת שבה נפגע תא המטען. יחד עם זאת השמאים עמדו על דעתם כי תא המטען תוקן, כי ראו סימנים של תיקון, וכי כל הפגיעות נגרמו כתוצאה מהתאונה הנוכחית.

עדותם של השמאיים נתמכה בעדותו של בוחן התנועה אשר בחן בו זמנית את הרנו והסובראו.

השמאי שהעיד מטעם הנתבעים טען כי במסגרת התאונה נפגעו רק הפגושים של שתי המכוניות ועל כן פגיעות הפח בתא המטען לא נגרמו בתאונה הזו. השמאי התעלם בעדותו מכך שקיימת פגיעה טריה, ללא חלודה, במכסה המנוע של הסובראו.

מנגד מחוות דעתו ומעדותו של בוחן התנועה ניתן ללמוד כי הפגיעה במכסה המנוע בסובראו מקבילה בגובה לפגיעה בתא המטען של הרנו, ותואמת את מיקום ואופי הפגיעה.

נוכח כל האמור לעיל אני דוחה את חוות דעתו של השמאי מטעם הנתבעים, ומבכרת את חוות דעתם של השמאים מטעם התובע ושל בוחן התנועה.

על כן אני קובעת כי על הנתבעים לפצות את התובע בגין מלוא נזקיו, לרבות ההוצאות שהוציא בגין חוות הדעת של בוחן התנועה, שכן זו נדרשה לשם ההשוואה בין שני הרכבים ובחינת התאונה.